מה שהיה נראה כבעיה חסרת פתרון התברר כגורם להצלת חיים.

זה ארע בסופת הגשמים האחרונה. ד. חולה כליות מבני ברק, אמור היה לנסוע לבית החולים לטיפול דיאליזה, אליו היה נוסע כארבעה פעמים בשבוע. כמו כל פעם, גם בפעם זו הוא התקשר לחברת המוניות שהשיבה לו כי בשל מזג האוויר הסוער כל המוניות תפוסות. הוא התקשר לחברה נוספת, אך היא השיבה כי בשל הביקוש הרב למוניות בתוך העיר הם אינם יכולים לאפשר נסיעה לבית החולים המרוחק. כך מצא את עצמו ד. זמן קצר לפני הגיע השעה המיועדת לטיפול הדיאליזה, כשהוא יושב בביתו, ומביט מעבר לחלון בגשמים היורדים בזעף, כשעיניו מזרזפות אף הן דמעה על המצב אליו נקלע.

בן משפחה ששמע מהמקרה, הרים חיש טלפון ל'עזר לחיים' שהבינו את חומרת המצב, והודיעו לו כי בעוד כחמש דקות יחכה לו נהג מתחת לבית. ד. ירד למטה, שם גילה את האמבולנס של 'עזר לחיים' מחכה לו… באמבולנס שהה מלבד הנהג המסור גם מתנדב נוסף של 'עזר לחיים' כבר בשעת הנסיעה שם לבו נהג האמבולנס שהוא גם חובש בכיר, כי ד. נראה מאד לא טוב. כחובש ותיק ובעל ניסיון ידע לאבחן כי ד. נקלע למצב רפואי מסכן חיים, וכי עליו למהר להגיע לבית החולים. הסירנות פילחו את כבישי המרכז העמוסים בשעת צהריים שגרתית, ובינות לצמתים פקוקים ושיירות מכוניות השתחל בבהילות האמבולנס של 'עזר לחיים' יחד עם החולה.

עוד בדרך יצר קשר נהג האמבולנס עם בית החולים שהתכוננו לבואו של החולה, ותיכף עם בואם לבית החולים קיבל ד. טיפול שהציל את חייו. מנהל המחלקה ביקש להוקיר את הפעילות של 'עזר לחיים' ובשיחה נרגשת לנתי צישינסקי יו"ר הארגון הוא אמר לו: "זה לא היה 'עזר לחיים' הפעם הצלתם חיים ממש, אילו היה החולה מתעכב בבית או במונית זה היה עלול להיגמר אחרת…".

מתנדבי 'עזר לחיים' שביקרו את ד. בבית החולים, וכן בביתו – לאחר ששוחרר כעבור ארבעה ימי אשפוז,  שמעו ממנו שוב ושוב כיצד הוא מודה לה' על הנס שארע לו, ואת תודתו לשליחים המסורים מתנדבי 'עזר לחיים'.